האם כדאי לבני זוג לפעול לפי החוק החדש לחלוקת חסכון פנסיוני?
לאור התמורות שמביא עמו החוק החדש, גדל מספר האפשרויות לחלוקת פנסיה בעת גירושין, ומכאן שייעוץ אקטוארי למתגרשים בנושא זה עשוי לחסוך להם ממון רב בעת הליך גירושין פונים בתי משפט או בתי דין רבניים או עורכי דין במעמד אישי, או אף בני הזוג עצמם לייעוץ אקטוארי בנושא איזון משאבים עקב הגירושין. זה המונח המקצועי ומשמעו, מה הבעל צריך לשלם לאישה בעבור חלקה בנכסים המשותפים, וההפיך. מדובר על עולם רחב מאוד: החל מחשבונות עו"ש, והמשך בקרנות השתלמות, קופות תגמולים, ביטוחי מנהלים, קרנות פנסיה, שווי עסקים, שווי מוניטין ונכסי קריירה ועוד.
בשנת 2014 יצא לאור חוק חדש לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג. החוק מגדיר באופן חדשני, אפילו מהפכני, כיצד יש לחלק נכסים פנסיוניים בין בני זוג שמתגרשים. מטרתי במאמר זה לסקור היבטים כלכליים מסוימים בחוק זה. החוק החדש יצר אפשרויות נוספות, חדשניות, לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג, אך אינו מחייב לפעול לפיהן. אם כך, נשאלת השאלה, באילו נסיבות כדאי לפעול לפי האפשרויות שמתווה החוק, ובאילו נסיבות עדיף לבחור בחלוקה על בסיס הסדר אחר.
השיקול האם לנהוג לפי החוק החדש או לא עשוי להשתנות באופן משמעותי בהתאם לסוג הזכות, אפיון העמית/החוסך, אפיון בין בני הזוג לשעבר, סטטוס המס, היחסים בין בני הזוג וכדומה. לכן, במסגרת חוות הדעת האקטואריות הנערכות לצורך איזון משאבים בין בני זוג, יש לדון בזהירות בכל מקרה לגופו. אחד הנכסים החשובים ביותר, בו אדון להלן, הוא הפנסיה שצברו בני הזוג במהלך החיים המשותפים, במסגרת קרנות פנסיה, ביטוחי חיים, קופות תגמולים או בפנסיה תקציבית.
קיימות ארבע שיטות לחלוקת הפנסיה בין בני זוג (האמור להלן לגבי בן זוג, חל גם על בת זוג, ולהיפך):
שיטה א': קביעת גובה פנסיה לחלוקה. בשיטה זו מחשב האקטואר כמה מגיע לגרושה מדי חודש בהתאם לצבירת הזכות במרוצת החיים המשותפים, נכון להיום.
יתרון – נותן לגרושה הערכה כמה תקבל כל חודש במונחים של היום.
חיסרון – הגרושה לא תדע כמה תקבל ברגע שבעלה לשעבר יתחיל לקבל את הפנסיה. גובה הפנסיה שמציין האקטואר נכון ליום עריכת חוות הדעת, אך אינו זהה לגובה הפנסיה שתקבל הגרושה מגיל הפנסיה של בן הזוג. גובה הפנסיה בתקופה מיום עריכת חוות הדעת עד היציאה לפנסיה עשוי להשתנות עקב שינוי בשכר הפנסיוני, שינוי בתשואות, שינוי בשיעורי המס וגורמים נוספים. חסרון נוסף: הגרושה תלויה בפעולותיו של הבעל לשעבר, כגון: הוא עשוי לדחות או להקדים את היציאה לפנסיה, הוא עשוי לפדות את הפנסיה. בנוסף, על הגרושה לעקוב ולבדוק מדי חודש בחודשו את חישוב חלקה בפנסיה ולראות האם חלקה חושב בהתאם לתקופה המשותפת, כיצד מתבטאת השמירה על הערך הריאלי של הפנסיה, כיצד חושב ניכויי מס מחלקה ועוד.
שיטה ב': שיטת הנוסחה האקטוארית. באמצעות הנוסחה שמנסח האקטואר יוכלו הצדדים לחשב בעצמם כיצד לחלק את הפנסיה מהרגע שיתחילו תשלומי הפנסיה. במקרים מסוימים כללו את הנוסחה בהסכם הגירושין או בהסכם יחסי ממון. גם בשיטה זו תלויה הגרושה במעשיו של בעלה לשעבר, אך הגמישות בשיטה גבוהה יותר.
שיטה ג': היוון. כלומר, הבעל לשעבר ישלם סכום חד פעמי לגרושתו, במקום לשלם את הפנסיה באופן חודשי. הסכום שישלם שווה ערך לפנסיות החודשיות. היתרון בשיטה זו הינו בכך שהצדדים מסיימים את הקשר רב השנים ביניהם. מצד שני, ברור שיש לשריין מקורות נזילים למימוש פתרון זה.
שיטה ד': פתרון לפי החוק החדש לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג. לפי החוק החדש ירשום הגוף המשלם את הפנסיה, את חלקה של הגרושה. בבוא הזמן תשולם הפנסיה לגרושה במישרין מהגוף המשלם. כמו כן, בכל שינוי בפנסיה יש לקבל את אישור הגרושה.
שיטות נוספות: שילוב של הפתרונות דלעיל או חלקם בחוות דעת אקטוארית. פירוט גורמים בהם יש להתחשב בהחלטה האם לנהוג לפי החוק החדש. בפירוט זה לא נכללו, כמובן, שיקולים משפטיים.
- סוג הזכות, כגון: פנסיה תקציבית, זכויות בקרן פנסיה צוברת, זכויות בקרן פנסיה ותיקה, ביטוח חיים, קופת תגמולים קצבתית.
לגבי כל זכות בנפרד מגדיר החוק את אופן החלוקה, אופן רישום הזכות לטובת בן הזוג לשעבר ועוד. כך, למשל, מתגרש / ת, שבת/בן זוגו מבוטח בביטוח חיים, החפץ לקבל את חלקו בביטוח זה בהתאם לחוק החדש, חייב לעבור תהליך חיתום ולפתוח פוליסה חדשה.
- מין העמית וגילו ומין בן הזוג לשעבר וגילו: לדוגמה, אשתו לשעבר של חוסך בביטוח חיים, עשויה לקבל מקדם פנסיה גרוע עבורה, בהשוואה לחוסך, אם תפעל לפי החוק החדש.
- עלויות כיסוי ביטוחי למקרה פטירה: כך למשל, במסלול החוק מופחתים במקרים מסוימים, 1.2% לגבר או 2.8% לאישה.
- חופש, גמישות, הגנה: למתגרשת המקבלת פנסיה מבן הזוג לשעבר בהתאם לחוק, מוקנים גמישות וחופש גבוהים יותר מאשר כשאינה בוחרת במסלול החוק. בן הזוג לשעבר אינו חשוף למצב בו העמית יערוך שינויים בזכויות (כגון – משיכה, שעבוד, העברה להשקעה אחרת), העלולים להזיק לו, שכן על פי החוק, נרשם בנפרד חלק בן הזוג לשעבר.
- כיסוי גם למקרה פטירה: במסלול החוק עשוי בן הזוג לשעבר לקבל כיסוי למקרה פטירה של העמית. זכות זו לא הייתה לו בדרך כלל, אלמלא החוק, אך יש לכך עלות משמעותית.
- היבטי מס: מסלול החוק גרם לכך ששיעור המס החל על בן הזוג לשעבר, על חלקו בצבירות העמית, עשוי להיות שונה משיעור המס לפני החוק. לדוגמה: לעיתים יהיה בן הזוג לשעבר, שבחר במסלול החוק, פטור ממס על צבירת תגמולים עד 1.5 מיליון שקל.
- קביעת השיעור המשותף: לגבי זכויות כמו פנסיה תקציבית או פנסיה ותיקה: החוק קובע בדרך כלל שיעור משותף לפי היחס בין מספר שנות השיתוף לבין מספר שנות הצבירה. לגבי זכויות שנקבעות על ידי צבירת כספים (כמו פנסיה חדשה או ביטוח מנהלים) ניתן לקבוע את החלוקה לפי היתרה שנצברה בשיתוף ותשואות עליה.
- תוספות שכר: במקרים מסוימים, אם בני הזוג בחרו במסלול החוק, אזי בן הזוג לשעבר יזכה גם בתוספת הפנסיה, הנובעת מעליות שכר של העמית, שאירעו לאחר מועד הפירוד.
לדוגמה: שכר קובע לפנסיה במועד הפירוד היה 10,000 שקל. בתקופת השיתוף צבר העמית פנסיה בשיעור 20% ומגיע מזה לבן הזוג 10% מהשכר הקובע. השכר הקובע של העמית עובר לפרישה עלה ל-15 אלף שקל, עקב עלייה בדרגות. בן הזוג לשעבר יקבל 10% מ-15 אלף שקל, היינו 1,500 שקל, בניכוי מס, אם יחול. מערכת השיקולים הכלכליים שבאה לידי ביטוי, כאשר מחלקים זכויות בין בני זוג, הינה מורכבת ודורשת התייחסות פרטנית מצד האקטואר לכל מקרה ולכל זכות שיש לחלק, על מנת לצייד את בני הזוג בכלים הנדרשים לצורך קבלת ההחלטה שתיטיב עימם. לפרטים נוספים על איזון משאבים עקב גירושין
