שנים אבודות והפסד תלויים בשיטת הידות

הפסד "שנים אבודות"- הפסד לעזבון:

השנים האבודות הן השנים שבהן התקצרה תוחלת חיי העבודה של ניזוק עקב עוולה, קרי אותן שנים שבהן איבד הניזוק את יכולתו להשתכר עקב הפגיעה.

לשם ההמחשה, בדרך-כלל, במקרה שבו קטין נפטר עקב עוולה. נמנעה ממנו היכולת לעבוד ולהשתכר במשך תקופת העבודה החלה, מגיל 21 ועד לגיל הפרישה, ואף לאחר מכן.

בפרשת אטינגר קבע בית המשפט העליון תקדים.
בעקבות הלכת השנים האבודות, הועלו משמעותית סכומי הפיצויים הנקבעים במקרי נזיקין ולכן יש לחוות-הדעת האקטוארית חשיבות רבה לאמידת הנזק בהתאם להלכת השנים האבודות.


הפסד לתלויים:

המרכיבים העיקריים של תביעת התלויים הם:

א.  הפסד לתלויים במנוח/מנוחה חישובו שונה מההפסד לעזבון לפי הלכת השנים האבודות.

גורמים שיש להתחשב בהם:

מספר ילדים + אלמנה/אלמן.

גילי יורשים/שארים.

הכנסות המשפחה/היורשים.

מיסוי.

תקופה-עד גיל הפרישה.

הפסדי פנסיות.

ניכוי פנסיות לשארים המשולמים עקב המקרה.

 היוון-גורמים בהיוון-תקופת ההיוון, שיעורי ריבית, סיכויים להשאר בחיים, הצמדה ועוד.

תקרות בחישוב הפיצוי.

פרקטיקות בפסיקה.

ב. הפסד שירותים נוספים כמו הפסד שירותי אב או שירותי בן זוג

בתביעת התלויים קיים סעיף "אובדן שירותי בן זוג" או "אובדן שירותי הורה".

בחלק זה אנו בגד שפירא אקטוארים מביאים לידי ביטוי את כל אותם שירותים שהנפטר נתן לבני משפחתו.

השארת תגובה

חייבים להתחבר כדי להגיב.